#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מב. האם יכול לומר גוד או איגוד 1) בדמים יקרים הרבה יותר משווין 2) בחצר? 	"1) כתבו התוס' (ד""ה אית) שלר""י יכול ולריצב""א אינו יכול <sup>כז</sup> .<br>2) ברש""י (יג,ב ד""ה טול) משמע שנאמר דין גוד או איגוד בחצר. וכן דעת התוס' (שם) לפי הגי' שלפנינו וכן גרס בדבריהם המהרש""א. אמנם הב""ח (אות ד) והמהר""ם גרסו בדבריהם בדבר ולא גרסו בחצר <sup>כח</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>כז.  כתב הרשב""א שמדברי רש""י נראה כר""י שפירש קוץ דמים וקנה לך חלקי או אקוץ דמים ואקנה לך חלקך.
<br>כח.  והרא""ש  (סי' נ)  כתב שלא אומרים דין גוד או איגוד בחצר, כיון שאינו דבר שעומד לעצמו, אלא הוא משמש לבית שאין בית בלא חצר, ויצטרכו להשתמש בחצר בשותפות.</span>"	בבא בתרא יג. - יג: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מג. א""ל רבא לרב נחמן לדידך דאמרת לית דינא דגוד או איגוד בכור ופשוט שהניח להם אביהם עבד או בהמה טמאה כיצד עושין. מדוע נקט בכור ופשוט? (3) "	"רש""י פירש דלהכי נקט בכור ופשוט דטריחא מילתא להיות שותפים בה שהרי אין החלקים שווים. והתוס' (ד""ה בכור) כתבו בשם ר""ת דפשוט ופשוט ניחא ליה שיעבוד לזה יום אחד ולזה יום אחד, אבל בכור ופשוט קשיא ליה אם יעבוד לבכור ב'ימים הרי נטל הבכור יותר מפי שנים, שאם יש עיר רחוקה מהלך יום אחד שמשתכרים בה הרבה והפשוט לא יוכל לילך שם והבכור יוכל. ובשם ר""י כתבו דלהכי נקט בכור ופשוט משום שכשיש שני שותפים בשור לחרישה ועומד לחרישה, אפי' שלאחד יש לו חלק אחד ולשני שני חלקים השכר לאמצע וא""כ יפסיד הבכור <sup>כט</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>כט.  כתב הרשב""א שי""מ דלהכי נקט בכור ופשוט, דאילו בפשוט ופשוט משכירין אותן וחולקים בשכר, מה שאין כן בבכור ופשו ט דאין הבכור נוטל פי שנים בשכר, משום דהוי ליה ראוי ואין הבכור נוטל בראוי .</span>"	בבא בתרא יג. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מד. מדוע נאמר במשנה שכופין את האדון לשחרר חצי עבדו שנאמר לא תוהו בראה לשבת יצרה, ולא הביא קרא דפרו ורבו? (3) 	"כתבו התוס' (ד""ה שנאמר) שריב""ם תירץ שהוא משום דלשבת יצרה שייך אפילו בצד עבדות. ור""י תירץ דלכך לא נקט קרא דפרו ורבו משום דפטור הוא מאותה מצוה כיון שהוא אנוס וכדי שיתחייב בה אין כופים לרבו לעשותו בן חורין, ולכך נקט קרא לא תהו בראה משום שהיא מצוה רבה ומשום הכי כפינן. ובתוס' (ד""ה כופין) הוסיף ר""י שמשום פו""ר לא היינו כופין את האדון לשחררו משום שעובר בעשה ורק משום שבת שהיא מצוה רבה כופין. וע""ע במהרש""א."	בבא בתרא תוס' יג.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה. מדוע כופין את האדון לשחרר חצי עבדו ולא אמרינן 1) שיבוא עשה דפרו ורבו וידחה לא תעשה דלא יהיה קדש 2) שימכור עצמו בעבד עברי ויהיה מותר בשפחה 3) שישא חציה שפחה<br>וחציה בת חורין 4) שישא ממזרת 5) שישא נתינה 6) שאין אומרים חטא כדי שיזכה חברך?<br>	"תירצו התוס' (ד""ה כופין):<br>1) דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה, דמשעת העראה קא עקר ללאו ועשה דפרו ורבו לא מקיים עד גמר ביאה. ועוד שהיא אסורה להנשא לו דלגבי דידה ליכא עשה, ועוד אפילו מפקדא אפרו ורבו אפשר לה באחר. ועוד כיון שאפשר לקיים שניהם ע""י כפיה לא דחי.<br>2)  <sup>ל</sup>דאסור למכור עצמו בעבד עברי, דכתיב כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים?<br>3) לקדשה אינו יכול דאתי צד עבדות ומשתמש באשת איש. בלא קידושין גם אינו יכול דאתי צד עבדות ומשתמש בצד חירות.<br>4) אין זו תקנה להרבות ממזרים בישראל.<br>5) דעבד אסור בנתינה.<br>6) דמשום מצוה רבה שרי אע""ג דעובר בעשה.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>ל.  והרשב""א כתב דאין עבד ולא שום גר נמכר בעבד עברי דכתיב ושב אל משפחתו, יצא זה שאין לו משפחה.</span>"	בבא בתרא תוס' יג.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מו. 1) האם נתין או ממזר מותר בשפחה ומאי שנא 2) האם גר מותר בנתינה או בשפחה ומאי שנא? 	"כתבו התוס' (ד""ה □ופיו):<br>1) נתין אסור בשפחה וממזר מותר. ואור""ת שהוא משום דממזר קדש ועומד לפי שנולד מאיסור חמור דלא תפסי קדושין ולכך לא מיתסר בלאו דלא יהיה קדש.<br>2) גר מותר בנתינה ואסור בשפחה. ואור""י שהוא משום שנתינה שתופסים בה קידושין לומדים משאר פסולי קהל כגון עמוני ומואבי מצרי ואדומי שמותרים בקהל גרים דלא אקרי קהל, אבל שפחה דלא תפסי בה קדושין אינה נלמדת מהם."	בבא בתרא תוס' יג.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מז. מדוע אין אומרים גוד או איגוד 1) במי שחציו עבד וחציו בן חורין 2) בשני אחים אחד עני ואחד עשיר שהניח להם אביהם מרחץ 3) בשני אחים שהניח להם שתי שפחות שאחת יודעת לאפות ולבשל ואחת יודעת לטוות ולארוג לתת לכל אחד אחת מהן? 	"1)  <sup>לא</sup>דאגוד איכא גוד ליכא. ופירש רש""י שהעבד יכול לקנות עצמו ולצאת לחרות לעולם אבל העבד אינו יכול לומר לרבו קנה חלקי לעולם שאין דמים לבן חורין, שאין עבד עברי נמכר אלא לשש .<br>2) דגוד איכא אגוד ליכא. שאין העני יכול לומר או אני אקנה חלקך שאין לו במה לקנות, לפיכך אין יכול לכופו.<br>3) כיון שכל אחד צריך את שתיהן, לחלקן ביניהם אין זה גוד או איגוד, עד שיאמר לו קח שתיהן ושלם לי או אקח שתיהן ואשלם לך.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>לא. והרשב""א כתב שאי אפשר לצד חירות שבו לשוב עבד ולהיות מותר בשפחה ועוד שעבד משוחרר אינו נמכר אפילו לשש.</span>"	בבא בתרא יג. - יג:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מח. היכן מתחילים ומדוע 1) חומש אחר חומש 2) נביא אחר נביא? 	"1) לרש""י וכפי שהתפרש ע""י ר""י (בתודה ומסיים) <sup>לב</sup> צריך להשאיר ד' שיטין, מידי דהוי אפרשה פתוחה שאם היה מסיים מלמטה היה צריך להניח שיטה אחת, הכא נמי דין הוא להניח בסוף כל חומש פרשה של ד'<br>שיטין. וריצב""א כתב שלא יעשה כן משום שמא יבוא לחתוך, אלא צריך לגמור באמצע הדף ולהשאיר ד' שיטין ושוב להתחיל באמצעיתו, וכמבואר בירושלמי.<br>2)  <sup>לג</sup>לרש""י א""צ להשאיר ד' שיטין בתחילת הדף שהרי אם בא לחתוך חותך ונמצא זה ראש הכרך וגנאי הוא להיות דף זה משונה מחבירו על חנם. ולריצב""א תמיד צריך להשאיר ד' שיטין ומסיים בסופו ומתחיל בראשו שהרי אם בא לחתוך חותך<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>לב.  ר""י מפרש את דברי רש""י וכן משמע בריטב""א  (ד""ה ומסיים)  שפירש דברי רש""י כר""י .
<br>לג.  והרשב""א הביא דברי הרמב""ן שפירש בתורה כרי צב""א שאסו ר להתחיל בעמוד חדש. ובנביא פירש ומתחיל למעלה היינו שיכול להתחיל מלמעלה אפילו שסיים בעמוד הקודם באמצע, ומסיים מלמטה היינו אפילו אם סיים בעמוד הקודם למטה יכול להתחיל מלמעלה .</span>"	בבא בתרא יג: ותוס'		
